פסק-דין בתיק בש"א 177180/07

1. מבוא

המדובר בערעור על החלטת כב' הרשם משה כהן מיום 11.10.07 לפיה נדחתה בקשת המערערים לביטול צו עיקול זמני שהוטל ביום 23.9.07 על כספים המגיעים להם מהמחזיקים והמערערים חויבו בתשלום הוצאות בסך של 3,000 ש"ח + מע"מ.

2. טענות המערערים

א. שגה הרשם בהתעלמו משלוש החלטות קודמות שניתנו בבקשת המשיבים לצו מניעה זמני, לפיהם נדחתה בקשתם בשל הספק שהטיל בית המשפט בעילת התביעה.

ב. היה על הרשם להעדיף את זכותם הקניינית של המערערים על פני זכותם של המשיבים אשר תביעתם טרם התבררה.

ג. טעה הרשם בקובעו כי היה על המערערים לטעת ספק בלב בית המשפט באשר לסיכוי התביעה וכן כי עליהם להביא ראיות לכך שאי מתן הצו לא יכביד על ביצוע פסק הדין, שכן הנטל הוא על מבקשי צו העיקול להוכיח את התקיימות התנאים המצדיקים מתן צו עיקול ולא על המבקשים את ביטולו.

ד. קביעת הרשם כי הוצגו ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת התביעה אינה נכונה זאת כיוון שהמסמך היחידי אשר צורף לבקשת העיקול הוא טיוטת ההסכם אשר עליה נכתב במפורש כי היא נעשתה לצרכי מו"מ בלבד, הטיוטה אינה חתומה וחסרים בה פרטים מהותיים.

ה. הרשם הסתמך על מסמכים אשר לא צורפו לבקשה למתן צו העיקול ולא לבקשה לביטולו.

ו. שגה הרשם משקבע כי אין בפניו גרסה נגדית לתביעה שכן בדיון שהתקיים ביום 23.9.07 מסר המערער  1 את גרסתו בפני בית המשפט.

ז. שגה הרשם משקבע כי המשיבים פטורים מלהוכיח לכאורה את הנזק הנטען וכי די בהצגת ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה.

ח. קביעת הרשם כי הובאו ראיות לכאורה ליסוד ההכבדה אינה נכונה והיה על הרשם ליישם את ההלכה כי אין די בעובדה שנתבע נמצא בחו"ל ואין לו נכסים בארץ כדי להוכיח את יסוד ההכבדה. לעניין סכום התביעה הרי שהוא אינו גבוה ואין בו כדי להוכיח את יסוד ההכבדה.

3. טענות המשיבים

א. בין המערערים למשיבים נקשרה עסקה מוגמרת. מכיוון הנכס אינו רשום, בישוב שאין לגביו שום רישום זכויות, הרי שהמדובר בזכות חוזית ולא קניינית ועל כן לא חלות הוראות חוק המקרקעין ובהן דרישת הכתב.

ב. צדק הרשם שקבע שלא ראה בהגשת הבקשה לצו עיקול ע"י המשיבים משום חוסר תום לב וההיפך הוא הנכון. המערערים הם שפעלו בחוסר תום לב וגרמו למשיבים לפעול על פי מצגיהם וכך נגרמו להם נזקים.

ג. לעניין הטענה כי לא הוצגו ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה, הרי שבניגוד למערערים הגישו המשיבים תצהירים בהליכים בתיק זה ויש בה כדי לבסס עילת תביעה והם לא נסתרו לא בגרסה עצמאית ולא בחקירת המשיב על תצהירו.

ד. תקנה 246 לתקנות קובעת כי רשאי בעל דין להסתמך על ראיות שבהליך ביניים, ולכן הרשם היה רשאי להסתמך על המסמכים אשר צורפו לבקשה לצו העיקול.

ה. ניתן להשלים פרטים בעסקה מכוח הלכת תום הלב אשר גוברת על דרישת הכתב, קל וחומר כאשר מדובר בעסקה במיטלטלין.

ו. לעניין הנזק הרי שבהסכם נקבע מנגנון פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק. מעבר לכך המשיבים ניזוקו בפועל כאשר מכרו נכס באלפי מנשה לצורך גיוס מהיר של כספים לצורך התשלום למערערים וזאת במחיר הנמוך מערך הנכס.

ז. יסוד ההכבדה הוכח שכן המערער הינו תושב חו"ל ולא הובאו ראיות שיש לו נכסים נוספים ולמשיבים אין מידע על נכסים או כספים נוספים בארץ או בחו"ל.

ח. צדק הרשם שקבע שיש בהתנהגות המערער 1 משום יסוד להכבדה שכן המשיב 1 קיבל איומים מפורשים מהמערער 1 שעליו לחדול מדרישותיו.